פסק-דין בתיק ב"ל 17204-05-12

1.         הוועדה הרפואית לעררים בהחלטתה מיום 29.2.12 קבעה כי לא חלה החמרה בדרגת נכותו הצמיתה של המערער בגין תאונה מיום 7.6.07 והותירה את דרגת הנכות בשיעור של 71%.

2.         המערער טוען כי הוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים המלמדים על פגיעה נפשית משמעותית יותר. לטענת המערער ועדה רפואית משנת 2010 טעתה כאשר שללה קשר סיבתי בין התאונה לטנטון ממנו הוא סובל  לכן על הוועדה נשוא הערעור היה לדון מחדש בקשר הסיבתי. המערער טוען כי על הוועדה היה לנמק האם קיימים ממצאים המלמדים כי הוא עבר אירוע מוחי בעקבות התאונה,  מאחר ולאור נתון זה שללה ועדה קודמת בעבר קשר סיבתי לטנטון, לטענתו לא הוכח כי עבר אירוע מוחי ולכן לא היה מקום לשלול קשר סיבתי בין הטנטון לתאונה. כמו כן טוען המערער כי טעתה הוועדה כאשר שללה קשר בין התאונה לבין המצב הקוגנטיבי שלו אלא ייחסה זאת לתהליך דמנטי בלבד. לאור זאת מבקש המערער להשיב את עניינו אל הוועדה הרפואית על מנת שתדון בתחום הנפשי, תדון מחדש בקשר הסיבתי בין ליקויי השמיעה והטנטון לבין התאונה, ותדון בקשר הסיבתי בין התפקוד הקוגנטיבי לבין התאונה.

3.         בדיון המקדמי  הצדדים הגיעו להסכמה בנוגע לנכות הנפשית- ולפיה יש להשיב את עניינו של המערער אל הוועדה על מנת שתשקול החלטתה בנוגע לתחום הנפשי זאת לאור פרוטוקול ועדה לנכות כללית מיום 4.10.10 בו נקבעה למערער דרגת נכות בשיעור 20% בגין PTSD.

4.         באשר לשאר טיעוני המערער טוענת ב"כ  המשיב - כי בתחום האף אוזן גרון הוועדה מיום 17.1.10 שללה קשר סיבתי כאשר בפניה עמדה חוות הדעת של ד"ר זליג כאשר ציין במפורש כי לא היו תלונות על טנטון לאחר התאונה וכי אלו החלו לראשונה ב-12/07 לאחר אירוע מוחי. ב"כ המשיב טוענת כי מדובר בהחלטה חלוטה, לטענתה ועדה רפואית מאוחרת לא רשאית לשנות קביעה זו.  באשר לטענות המערער בקשר לתחום הקוגנטיבי, טוענת  ב"כ המשיב כי הוועדה שללה כל קשר בין התהליך הדמנטי וההתדרדות הקוגנטיבית לבין התאונה ולכן דין הערעור בעניינים אלו להידחות.

5.         הוועדה  נשוא הערעור התכנסה בשתי ישיבות. בישיבה הראשונה ביום 27.10.11, כתבה בפרק הסיכום והמסקנות:-

            "לצורך סיכום הוועדה מבקשת האבחון נוירופסיכולוגי לציין כי מדובר בתובע אשר סבל מ- C.V.A כחצי שנה לאחר התאונה הנידונה ובבדיקה מ- 15.6.08 ההתרשמות היתה כי אין עדות ל- PTSD . 2. חוו"ד אורטופד לעניין תלונותיו על החמרה בכתפיים. 3. חוו"ד אורולוג תוך קביעת קשר סיבתי בין הדימום בשתן והמחלה הממארת שסבל לטענתו בגין המחלה הנידונה. 4. חוו"ד כירורג לעניין תלונותיו על הבקע במפשעה בין קביעת קשר סיבתי. סיכום ללא נוכחות. הוועדה מבקשת לדון בתיק כתיק בודד בועדה לאור מורכבותו ועיון במסמכים הרבים שבתיק."

            המומחה האורטופדי ד"ר טים כתב בפרק הסיכום והסמקנות ביום 28.11.12:-  

            "היועץ קובע כי אין החמרה במצבו ונכותו שנקבעה בגין הכתפיים 15% לפי סעיף 41
(4)ב עבור כל כתף תואמת את מצבו."

            המומחה האורולגי ד"ר גורן כתב בפרק הסיכום והסקנות  ביום 26.1.12:-

            "מדובר בהמטוריה על רקע TCC, אין קשר סיבתי בין ההמטוריה (תחלואתית) לבין תאונת העבודה".

            ביום 29.2.12 התכנסה שוב הוועדה וכתבה בפרק הסיכום והמסקנות:-

            "מבחינה פסיכאטרית הוועדה דוחה את הערר מאחר וממצאי האבחון מצביעים על PTSD  בעוצמה קלה עד בינונית התואמת לנכות שיעור 10% לפי סעיף 34(ב) כפי שנקבע בועדה מדרג I, חלק מהידרדרות הנוירוקוגנטיבית במצבו נובעת מתהליך דמנטי שהוא בעל מהלך של הידרדרות לכן הוועדה קובעת כי אין קשר סיבתי בין התפקוד הקוגנטיבי שעלול להידרדר ולבין התאונה הנידונה זאת לאור העדר קשר סיבתי בין תהליך דמנטי לתאונה הנידונה. מבחינת א.א.ג הוועדה דוחה את הערר וקובעת כי כבר בוועדה רפואית מ- 17.1.10 נקבע כי אין קשר סיבתי בין תלונות בתחום א.א.ג ולבין התאונה הנידונה ולכן לא תיתכן החמרה בתחום הנובעת מהתאונה הנידונה. הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר טים יעקב אורטופד 28.11.01 ומקבלת את מסקנותיו שאין החמרה בתחום האורטופדי, הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר פיידין כירורג מ- 5.12.11 ומקבלת מסקנותיו שאין קשר סיבתי בין החבלה הנידונה ולבין הופעת הבקעים המפשעתיים. הוועדה עיינה בחוו"ד ד"רגורן אורולוג מ- 26.1.12 ומקבלת מסקנותיו שאין קשר סיבתי בין ההמטוריה תחלואתית ולבין התאונה הנידונה. לסיכום הוועדה דוחה את הערר ומשאירה על כנה את החלטת הועדה מדרג I, נכות שיעור 10% לפי סעיף 29(5)(א)( I), נכות בשיעור 10% לפי סעיף 75(2)(ב), נכות בשיעור 10% לפי סעיף 34(ב), דיון בתקנה 15/16: הוועדה מפעילה את תקנה 15 במלואה לא יוכל לחזור לעבודתו ואכן לא חזר ובכך מקבלת את המלצת ועדת הרשות מ- 19.5.09."

6.         לשלמות התמונה מצאתי להציג את החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום  17.1.10  שככתבה בפרק הסיכום והמסקנו:-

"בהמשך לישיבת הועדה מיום 13.12.09, אשר התכנסה בתוקף פסק דין מיום 12.10.09. מבחינה אורטופדית - נכותו בגין כתף ימין בשיעור 15% לפי סעיף 41(4)ב', בגין כתף שמאל נכותו בשיעור 15% לפי סעיף 41(4)ב', מבחינה נוירולוגית - נכותו בשיעור 10% לפי סעיף 29 (5)א' I. בגין הצלקת נכותו בשיעור 10% לפי סעיף 75(2)ב', הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר זליג - א.א.ג מ- 4.1.10 ומקבלת חוו"ד, כי אין קשר סיבתי בין תלונותיו בתחום א.א.ג לבין התאונה הנידונה"

ד"ר זליג כתב ביום 4.1.10:-

"הפוסק עיין בפס"ד מיום 12.10.09 ובמסמכים שבתיק מהם עולה שחצי שנה לאחר התאונה (14.11.07) עבר התובע CVA  ותלונותיו על קושי ובליעה וטנטון החלו לראשונה בחודש 12/07 דהיינו לאחר האירוע המוחי, בדו"ח מיון לאחר התאונה אין תלונות על טנטון. אי לכך לדעת הפוסק אין קשר סיבתי בין תלונותיו בתחום א.א.ג לבין התאונה מיום 7.6.07."

7.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור בנוגע לטנטון- להידחות. ועדה רפואיות קודמת שללה קשר סיבתי בין התאונה לבין פגיעה בשמיעה. ועדה רפואית ביום 17.1.10 אימצה את חוות דעתו של ד"ר זליג שקבעה שאין קשר סיבתי בין תלונותיו בתחום א.א.ג לבין התאונה. ד"ר זליג התבסס על מסמכים רפואיים מהתיק הרפואי על המועד שבו התלונן לראשונה בתחום א.א.ג וקבע את קביעתו אותה אימצה הוועדה. הכלל הוא שקביעת ועדה רפואית בעניין שלילת קשר סיבתי היא קביעה חלוטה ואין ועדה מאוחרת מוסמכת לשנותה.

            לא מצאתי שיש לסטות מהכלל גם אם היום טוען המערער שלא עבר אירוע מוחי בשנת 2007. קביעת המומחה הרפואי התבססה לא רק על אירוע מוחי אלא על עיתוי התלונות ביחס לתאונה ולאחר שבחן את התיק הרפואי.  לכן בעניין שלילת הקשר הסיבתי בין התאונה לטנטון ולפגיעה בשמיעה לא נפל פגם משפטי המצדיק את התערבות בית הדין.